פסק-דין בתיק עפ"א 239/08

1.         כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של מעשים מגונים בקטינה - עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, וכן עבירה של כניסה והתפרצות לדירת מגורים - עבירה לפי סעיף 405(א) בנסיבות סעיף 406(ב) לחוק העונשין הנ"ל.

2.         הנאשם הודה וזאת במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום והורשע בהתאמה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

3.         במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם, כי התביעה שם, תעתור למאסר בפועל של 12 חודשים ואילו הסנגור יטען לעונש של חודש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות.

            עוד סוכם, כי התביעה תעתור לעונשים נלווים נוספים.

4.         במסגרת הסדר הטיעון האמור, גזר בית משפט קמא, על המערער את העונשים הבאים:

א.         מאסר של 24 חודשים, כאשר מתוכם 9 חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים.

ב.         פיצוי בסך 15,000 ש"ח למתלוננת.

5.         בהתאם לעובדות כתב האישום, בו הודה כאמור המערער, הרי, שביום 20.5.08, נכנס המערער לבית במושב תל-עדשים (להלן: "הבית") באותה עת, שהתה בבית, הקטינה אשר באותה עת, הייתה בת כ- 11 שנה (להלן: "הקטינה").

            המערער, אשר נכנס לבית בכוונה לבצע גניבה או פשע, פנה לקטינה ושאל אותה היכן "דובל'ה", הקטינה שנבהלה, הובילה את המערער אל מרפסת הבית, במטרה להוציאו מן הבית. המערער, התקרב לקטינה, הרים את גופייתה ומישש בידו את בטנה, לאור בקשת הקטינה הפסיק לרגע המערער את מעשיו, אולם, מיד שב והמשיך לבצע בקטינה מעשים מגונים והכל כמפורט בכתב האישום ובגזר הדין.

            טיעוני המערער

6.         המערער, אשר מלין על חומרת העונש טוען, כי בית המשפט קמא גזר עליו את התקופה המכסימלית (כך בהודעת הערעור!) תוך התעלמות מוחלטת מהודאת המערער בהזדמנות הראשונה ומהחרטה שהביע המערער על מעשיו.

7.         עוד טוען הסנגור המלומד, כי עונשו של המערער אינו עומד ביחס לנסיבות המיוחדות שבתיק.

8.         בא כוח המערער מוסיף וטוען, כי לא הוסכם במסגרת הסדר הטיעון על פיצוי לקטינה, ולפיכך, יש להורות על ביטול הפיצוי שהושת על המערער.

9.         לחלופין, ביקש הסנגור, להסתפק בתקופת המאסר אותה ריצה המערער עד היום והיתרה תרוצה בדרך של עבודות שרות.

            טיעוני המשיבה

10.       המשיבה סבורה, כי אין להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ובעונש שהושת על המערער.

            לטענתה, העונש הינו סביר ומידתי, עומד ברף הענישה הכללי וכן, עומד בגבולות שהוצבו בפני בית המשפט קמא, במסגרת הסדר הטיעון, שכן, התביעה שם, עתרה לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל.

11.       עוד טוענת המשיבה, כי אין כל רלוונטיות לטענות המערער, בכל הקשור להבנת הסנגור, או המערער, באשר לעונש אשר יושת בסופו של דבר על המערער.

12.       באשר לפיצוי שהושת על המערער, הרי, שטועה בא כוחו, עת טוען, הוא שלא הוסכם במסגרת הסדר הטיעון על הטלת עונשים נוספים שכן, במפורש נאמר בדברי באי כוח הצדדים לפרוטוקול בית המשפט קמא, כי " התביעה תעתור לעונשים נלווים נוספים".